לאור פסק הדין בעניין ברנע, אבידן וקרינגל (10.8.2016), ועל רקע פסק הדין בעניין ניסים (2.2.2014), סדרה בת שלושה סרטונים שזה הראשון מביניהם, מסכמת את תמונת המצב המיסויית.
המתח הבסיסי בסוגיה המשפטית:
עמדת הנישומים היא כי הכנסות שאינן הכנסות משכורת מובהקות, שנובעות מתשלומים אחרים שהם מקבלים ממעבידם (כמו פיצויי הפרטה, פיצויי פיצול, פיצויי אי תחרות) מסווגות כהכנסה הונית – רווח הון החייב במס מוטב של 25% בלבד ( ובעבר אף 20%).
לטענתם, ההגדרה "נכס" בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה היא:"כל זכות או טובת הנאה ראויות או מחוזקות", כולל זכות התחרות במעביד. נכס זה הוא בר "מכירה", וויתור עליו (תמורת פיצוי) מהווה אבדן מקור הכנסה המגבש רווח הון.

עמדת שלטונות המס, לעומת זאת, היא כי מדובר בהכנסה פירותית – הכנסת עבודה – שחייבת בשיעור מס שולי ( מדרגות מס עד 48%). זאת מאחר שסעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה ("השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו") מנוסח באופן רחב, הנועד לכלול גם תשלומים אלה.

בסדרת סרטונים זו, יוצג המתח הזה, והתמודדותו של בית המשפט העליון עם מתח זה.

נקדים ונאמר, כי הכרעתו של בית המשפט העליון הנה ככלל, למעט מקרים חריגים, כי תשלומים כאלה מוחזקים כתשלומי שכר עבודה ויש למסותם על מדרגות המס השולי של העובד ולא כרווחי הון.

המגיש הנו עורך דין מיסים איתן אסנפי (עו"ד ורו"ח) ממשרד איתן אסנפי – עורכי דין.

למידע נוסף: a21697-tmp.s271.upress.link