ועדת הערר סרבה להכיר בטענת בני זוג לפיה התקיימה הפרדה רכושית ביניהם ולכן ישנה זכות להטבת מס ברכישת דירה יחידה
נושא חזקת התא המשפחתי לעניין מס רכישה ומס שבח אינו יורד מהפרק.
ביום 29.3.2019 ניתן פסק הדין של וע' הערר שליד בית המשפט המחוזי בנצרת בו"ע 15786-01-17 פיגורה ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור חיפה ואח'. וע' הערר דחתה את הערר, ולא קבלה את פיצול התא המשפחתי בנסיבות המקרה.
חוק מיסוי מקרקעין קובע, כסטנדרט, כי התא המשפחתי הנו רוכש, או מוכר, אחד. סעיף 9(ג1ג)(2)(ב)(2) לחוק – קחו אויר לאחר קריאת מספר הסעיף – קובע את החזקה האמורה לגבי מס רכישה. רוכש ובן זוגו (למעט בן זוג הגר באופן קבוע בנפרד) וכל ילדיהם הקטינים, ייחשבו רוכש אחד.
תכלית "חזקת התא המשפחתי" היא אנטי-תכנונית – קבלת הטבות מס באמצעות פיצול התא, באופן מלאכותי, ליחידיו. תא משפחתי שרוכש דירה שהיא דירת מגוריו (דירתו היחידה) זכאי להטבה בשיעור המס. הטבה זו מגלמת את שאיפתו של המחוקק להקל על עסקאות שמטרתן רכישת קורת גג עבור התא המשפחתי. אולם אם התא המשפחתי רוכש דירה נוספת לשם השקעה, הוא לא ראוי עוד להטבה כזו. חזקת התא המשפחתי נועדה לוודא כי תכלית החוק תושג, על ידי כך שהיא מונעת פיצול התא לשם זכייה בהטבה.
חזקת התא המשפחתי ניתנת לסתירה. נטל השכנוע מוטל על הנישום הטוען לסתירתה. הפסיקה בישראל קבעה, כי הנטל יורם, למשל, במקרה של בני זוג שערכו הסכם יחסי ממון ביניהם בכתב, וכן הקפידו, בפועל, על הפרדה רכושית במהלך חייהם המשותפים.
בפרשת פיגורה, נדון מקרה בו נחתם הסכם ממון יום אחד לפני רכישת הדירה המשותפת, ושלושים שנה לאחר שנישאו בני הזוג.
ועדת הערר ציינה כי אמנם אין בעובדה זו כשלעצמה בכדי לסתום את הגולל על טענת העוררים, אך מתחזק החשש כי מדובר בהסכם ממון אד-הוק שכל תכליתו התחמקות ממס. הדבר, לדברי וע' הערר, מדליק נורת אזהרה. קריאה זהירה של פסק הדין מלמדת לדעתנו כי נושא זה אכן עמד למערערים לרועץ.
ןע' הערר ציינה כי נוכח הפסיקה בישראל, הפרדה רכושית בפועל תילמד באמצעות מבחני העזר הנהוגים בדיני המשפחה, כמו למשל (אין מדובר ברשימה סגורה) מימון משותף, מגורים במשותף, דמי שכירות המשתלמים לחשבון בנק משותף וכדומה.
וע' הערר ציינה כי היא מסכימה עם הניתוח שנערך בפרשת רוזנבוים אשר לפיו עצם המגורים במשותף בדירה השייכת לאחד מבני הזוג, הוא לבדו, לא ישלול הפרדה רכושית. יש לבחון את מבחני העזר כולם, ואף מבחנים נוספים ולקבל את התמונה בכללותה.
עם זאת, פסקה וע' הערר, במקרה שנדון לפניה – ובניגוד למקרה שנדון בפרשת רוזנבוים – לא הורם הנטל להוכחת ההפרדה הרכושית הנדרשת. ראשית, גם אם המגורים במשותף אינם שוללים קיומה של הפרדה רכושית, הרי הם פרמטר רלוונטי, בייחוד כשמדובר בתקופה ארוכה (ובמקרה דנן, ללא הסכן ממון). כמו כן, נראה כי הייתה ביניהם שותפות משמעותית בחשבונות הבנק (כרטיסי אשראי, פנקסי שיקים, משיכת כספים זה מחשבונו של זה; הם ניהלו שני חשבונות כאשר כל אחד מהם היה השותף הראשי באחד החשבונות, אליו נכנסה משכורתו, ובן הזוג היה שותף באותו חשבון); הוצאות הבית והבנות שולמו מחשבון הגבר, והאישה שותפה בו. במידת הצורך הועברו כספים מחשבונה של האשה לחשבון הבעל, ממנו שולמו הוצאות המחייה. הוצאות הדיור והוצאות הנושפים שולמו מהחשבון המשותף. התיקונים בדירת האשה שולמו מחשבון הבנק שהבעל מוביל בו. לא ברור לאיזה חשבון נכנסו כספי תמורת מכירת דירתו של הבעל. דמי השכירות מדירתו של הבעל נכנסו לחשבון ששמש את המשפחה כולה והאשה הייתה שותפה בו.
וע' הערר מצאה אפוא כי בפועל התנהלו העוררים במהלך חיי הנישואים שלהם בשיתוף רכושי, כמפורט לעיל.
לכשעצמנו, איננו משוכנעים כי הפסיקה האמורה הולמת את רוח פסיקתה של וע' הערר בפרשת רוזנבוים, ואת רוח הפסיקה בבית המשפט העליון. ככלל, נדמה כי נושא טעון וחשוב זה ראוי לבחינה נוספת, בין היתר נוכח השיקולים שהביאה וע' הערר בפרשת רוזנבוים. נזכיר רק פסקה משיקולים אלה:
רוח הלכת שלמי תיושם באופן ראוי יותר לו תאומץ המסקנה כי ההפרדה הרכושית הרלוונטית לעניין חוק מיסוי מקרקעין עיקרה בהפרדה קניינית. ההטבה לרוכש דירה יחידה (או למוכר דירה יחידה) משקפת הכרה של המחוקק במשמעותה של דירת מגורים במארג נכסיו של האדם. קביעה שונה תכרסם בלגיטימיות ובהיתכנות לקבוע חלוקת רכוש בין בני הזוג ותייצר שונות בלתי מחויבת בין דיני המס לדיני המשפחה.
רצוי להימנע ככל שהדבר ניתן מקביעות משפטיות "שתוצאתן, אף אם אינה מכוונת לכך, תהא הטלת קנס על סיוע של חברי התא המשפחתי זה לזה. תא משפחתי, יהא הרכבו אשר יהא, מושתת על יחסי אהבה ונתינה הדדיים".