הערה: בית הדין האצי לעבודה הפך את ההחלטה המתוארת בפוסט זה, בפס"ד מיום 30.7.2019, לקריאת הפוסט המעדכן לחצו כאן.

שמעו סיפור: ראובן ולאה, וארבעת ילדיהם, החליטו, לאחר לבטים, לבצע רילוקיישן (relocation) לארצות הברית, בעקבות הצעת עבודה שקבלה לאה באחת מחברות ההייטק המצליחות בעמק הסיליקון.

על מנת לברר אם, ובאיזה שיעור יידרשו לשלם דמי ביטוח לאומי על הכנסתם מחוץ לישראל, הם עשו את המתבקש: פנו לנציגי המוסד לביטוח לאומי במקום מגוריהם וביררו את הסוגיה.

כמו בלא מעט מקרים מסוג זה, הפקיד שמולו ערכו את הבירור מסר להם, שמאחר שמדובר בהכנסה מחוץ לישראל על ידי מעביד זר, הם יידרשו לשלם בישראל את דמי הביטוח המינימליים הקבועים בחוק, 170 ש"ח לחודש. הא ותו לא. הם לא מצאו לנכון לפקפק בתשובה זו, שקבלו לכאורה ממקור מוסמך, וכך נהגו.

לימים, שבו לישראל, ולהפתעתם גילו בתיבת הדואר דרישת תשלום, ובה דורש מהם המוסד לביטוח לאומי לשלם דמי ביטוח מלאים על כל ההכנסות שהפיקו מחוץ לישראל בעת שהייתם בחו"ל, סכום שהסתכם בעשרות אלפי שקלים.
סיפור עגום למדי, אך לצערנו הוא נפוץ.

פרשת מיזל (2017)

בפסק דין שניתן לאחרונה (קישור לפסק הדין) (26.6.2017) בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 15956-05-15 אריה מיזל נ' המל"ל) נדון סיפור דומה.

המוסד לביטוח לאומי דרש ממר מיזל לשלם הפרשי דמי ביטוח לאומי בגין הכנסתו כשכיר בחו"ל, ממעסיק זר, בשנים 2009-2010. סכומי ההפרשים הסתכמו בסך של 259,490 ש"ח. מר מיזל עתר לבית הדין לביטול הדרישה.

להלן העובדות בקצרה

ביום 8.4.09 הגיש מר מיזל למל"ל "שאלון לקביעת תושבות – לשוהה בחו"ל" בקשר עם עבודתו בחו"ל, ובו הצהיר כי החל לעבוד כשכיר אצל מעסיק זר (חברה רומנית). הוא לא ביקש לנתק תושבותו הישראלית.

במכתב תשובה שקבל מהמל"ל כחודש לאחר מכן, נקבע כי בהתאם לנתונים שבידי המל"ל רואים במר מיזל כמי שאינו עובד בחודשים ינואר-מרץ 2009, ובהתאם נדרש ממנו לשלם דמי ביטוח מינימליים.

מר מיזל עבד אצל המעסיק הזר כשנתיים (2009-2010), הגיש דוחות למס הכנסה בישראל בגין הכנסותיו בשנים אלה (הוא הרי לא טען שניתק תושבותו הישראלית, ולכן המשיך להתחייב במס הכנסה בישראל) ודיווחי שומתו הועברו למל"ל כבשגרה.

או אז, שיגר המל"ל מכתב למר מיזל וקבע כי בהתייחסו להכנסותיו בשנים 2009 ו-2010 (מעל 800,000 ש"ח בכל שנה) כי הן הכנסות "ממקור עובד שכיר כהכנסה שלא מעבודה", ובמכתב עוקב הוא נדרש לשלם בגין שנים אלה "הפרשי דמי ביטוח בסך 257,477 ש"ח" על בסיס חישוב חוזר שנערך לו ביחס לדמי הביטוח המגיעים ממנו.

מר מיזל פנה למל"ל, באמצעות עורך דין, והשיג על דרישתו. הוא טען לשיהוי מצד המל"ל, ולהסתמכות על מכתב מטעם המל"ל עצמו, לאחר שבזמן אמת פנה ביוזמתו למל"ל והצהיר על עבודתו בחו"ל בשירות מעסיק זר.

כל המידע נפרס בפני המוסד לביטוח לאומי, ועל בסיס מידע זה נקבע במכתב רשמי שקבל כי חייב בדמי ביטוח מינימליים. על מכתב זה הסתמך, וכעת מנוע המל"ל לדרוש הפרשי ביטוח.

עוד טען, כי דרישת התשלום נשלחה בחלוף שש שנים ממועד היווצרות העילה, ולכן היא לא סבירה, לא מידתית ופוגעת בו באופן ממשי.

המוסד לביטוח לאומי הגיב, כי הכנסותיו, כפי שהתקבלו ממס הכנסה, כהכנסות שכיר מחו"ל מחוייבות בדמי ביטוח לאומי על פי חוק, והציע ביטול קנסות ופריסת החוב.
מר מיזל פנה לבית הדין.

בבית הדין טען המוסד לביטוח לאומי, בין היתר, כי על פי הפסיקה "מערכת היחסים בין הנתבע למבוטחיו נקבעת על פי הוראות החוק, ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח, אין הוא רשאי להעניק לו זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק".

בית הדין הכריע ראשית בשאלה המהותית: אין חולק שהכנסותיו של מר מיזל מהמעסיק הזר חייבות בדמי ביטוח לאומי בישראל.

צא ולמד: על פי חוק הביטוח הלאומי ישנם שלושה חייבים בדמי ביטוח: עובד עצמאי, עובד שכיר, ומבוטח שאינו עובד ואינו עצמאי (לעל"ע). סעיף 342(א) לחוק מתייחס לקבוצה המבוטחים שאין להם מעסיק המפריש עבורם דמי ביטוח לאומי, וקובע כי "מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עצמם".

בעקבות הרפורמה במס הכנסה משנת 2003, (תיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה), כל אימת שאדם נחשב תושב ישראל הוא חייב במס על הכנסותיו מכל רחבי העולם.

בעקבות כך, תוקן סעיף 371(א)(1)(ז) לחוק הביטוח הלאומי ונקבעה בו סמכותו של השר לקבוע תשלומי דמי ביטוח, בין היתר, על שכירים העובדים אצל מעסיק שאינו תושב ישראל.

אכן, תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 קובעות, בין היתר, כי "על אף האמור בסעיף 342(ב) לחוק ישלם עובד בעצמו את דמי הביטוח אם הוא אחד מאלה: […] (4) עובד שמעבידו אינו תושב ישראל, אם מתקיים אחד מאלה: (א) מקום מגוריו של המעביד אינו בישראל ואין לו בישראל מען למסירת מסמכים משפטיים".

סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי יראו את הכנסתו השנתית של עובד עצמאי כהכנסות המפורטות בסעיפים (1) ו-(8) לפקודת מס הכנסה, ואילו "מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור (לפקודת מס הכנסה), והכל – בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח, ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה".

הואיל והפקודה מחייבת אדם על הכנסתו מכל רחבי העולם, בין אם הופקה בישראל ובין אם לאו, והואיל ואין בסעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי (שכותרתו "הכנסות פטורות מדמי ביטוח") התייחסות להכנסה בשירותי מעסיק זר, הרי גם הכנסות שהפיק תושב ישראל ממשכורת ששולמה לו בחו"ל ממעסיק זר, חייבת בדמי ביטוח לאומי בישראל בשיעור מלא.

אולם לאחר הניתוח המהותי האמור, קובע בית הדין, כי בנסיבות הייחודיות לתיק זה, בצדק ובדין הסתמך מר מיזל על מכתבו הראשון של המל"ל, שהובאה בפניו במפורש, בכתב, ועלתה בקנה אחד עם התנהלותו של המוסד לביטוח לאומי במועד הרלוונטי לתביעה (כפי שהיא נלמדת מחוזר 1714 שפורסם ביום 24.3.14, ובו תואר הרקע לשינוי מדיניותו של המוסד לביטוח לאומי בזו הלשון: "כאשר תושב ישראל עבד כשכיר (לא אצל מעסיק ישראלי) בחו"ל, במרבית המקרים תופיע הכנסתו מחו"ל בשומה כהכנסה ממקור שכיר. בהתאם לחוזר הנ"ל (חוזר ביטוח 1311 מיום 5.7.04) היה על פקיד הביטוח והגבייה לשנות את מקור ההכנסה להכנסה שלא מעבודה ולהזין עיסוק בעל הכנסה שלא מעבודה במקביל.

אולם עד היום לא פעלנו לסמן מקרים כאלה כדורשים טיפול, וכך כשהתקבלה שומה ובה מקור הכנסה שכיר ובמקביל לא היה קיים דיווח על עיסוק שכיר באותה תקופה, התעלמה המערכת ממקור הכנסה זה ולא חייבה, למרות שכאמור לעיל הכנסה זו חייבת בתשלום דמי ביטוח. כדי להתחיל ולחייב הכנסות כנ"ל …

נבנה במערכת תהליך בירור לפיו אם לא יגיב המבוטח למכתב הבירור שנשלח אליו, תשנה המערכת את מקור ההכנסה משכיר לל"ע ותפתח לו אוטומטית עיסוק בעל הכנסה שלא מעבודה".

מחוזר זה עולה בבירור כי הגם שלפי הדין יש מקום לחייב שכיר מעבודה אצל מעסיק זר בדמי ביטוח, המל"ל נמנע בפועל מיישום הוראה זו עד לשנת 2014).

בית הדין זקף לזכותו של מר מיזל את פנייתו היזומה למל"ל, בזמן אמת, את פריסת כל הפרטים בפני המוסד, לרבות הכנסתו מהמעסיק הזר, במסגרת שאלות התושבות שערך.

כל הפרטים הרלוונטיים ידועים היו למל"ל וכל הנתונים היו בפניו. על בסיסם הודיע לו המל"ל כי בהתאם לנתונים שבידו, רואים במר מיזל בחודשים ינואר-מרץ 2009 כמי שאינו עובד, ובהתאם הוא נדרש לשלם דמי ביטוח מינימליים בלבד.

"קביעה מפורשת זו אכן מצדיקה את הסתמכות התובע עליה בנסיבות העניין.

ככל שלנתבע [המל"ל] היו חסרים במועד שליחת מכתב זה נתונים על אודות שיעור הכנסת התובע מעבודתו בחו"ל, מצופה היה מהנתבע למצער לדרוש מהתובע להשלים נתונים אלה ו/או להדריכו להגיש דו"ח שנתי על הכנסותיו".

גם השיהוי בשליחת דרישת התשלום, כחלוף שש שנים מחלוף מועד העילה, נזקף לזכותו של מר מיזל, באופן שהגביר את הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו, וכפי שקבע בית הדין, דבר זה "מצדיק כשלעצמו את בטלות דרישת התשלום".

כפי שנקבע בפרשת חג'ג' "חרף אי החלת חוק ההתיישנות על דמי ביטוח, עשויה לעמוד למבוטח טענת שיהוי מנהלי, המבוססת על חובת הרשות לפעול במהירות הראויה בדרישתה מהאזרח לקיום חובותיו, כאשר טענה זו תיבחן בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו ולאור עקרונות החוק".

מסקנות והנחיות הנלמדות מפסק הדין:

1. הדין המהותי ברור: אדם, כל עוד נחשב תושב ישראל, חייב בדמי ביטוח לאומי בשיעור מלא (12%) על הכנסתו מחוץ לישראל ששולמה על ידי מעביד זר. דמי ביטוח מינימליים משולמים אך ורק אם אין למבוטח זה כל הכנסה.

2. אולם, וזאת חשוב לזכור, אם האדם ניתק את תושבותו הישראלית (מרכז חייו הועתק לחו"ל) והוא לא נחשב עוד תושב ישראל צורכי מס ולצורכי ביטוח לאומי, הרי אין כל חובת תשלום דמי ביטוח מלכתחילה. במקרים אלה מומלץ לשקול פנייה יזומה למל"ל תוך מילוי "שאלון התושבות" ולבקש ניתוק התושבות הישראלית.

3. ככל הנראה, גם בימים אלה ישנם פקידי ביטוח המוסרים, בטעות, לפונים העומדים בפני רילוקיישן או עבודה מחוץ לישראל אצל מעביד זר, כי הם חייבים אך ורק בדמי ביטוח מינימליים ולא בשיעור המלא הקבוע בחוק (12%).

נוכח הפסיקה בפרשת מיזל, במקרים מסויימים יוכל המבוטח לטעון להסתמכות. אך זאת ככל הנראה רק אם פעל בתום לב מול המל"ל, גילה את כל המידע שנדרש, ביוזמתו, וקבל בכתב את החלטת המוסד לפיה הוא חייב בתשלום דמי ביטוח מינימליים בלבד.

אחרת, ייתכן כי לא תעמוד לו טענת ההסתמכות, וייתכן כי לא יהיה די בדברים על-פה שנמסרו למבוטח על ידי פקיד הביטוח.

4. מכל מקום, גם במקרים אלה, אם יבסס הנישום טענה כי ניתק את תושבותו הישראלית, שכן מרכז חייו עבר לחו"ל (המבחן היחיד הנו מבחן מרכז החיים, ולא נדרש לשם כך קבלת אישור מראש מהמל"ל) הוא לא יחויב בתשלום דמי ביטוח כלל ועיקר.

יודגש, עם זאת, כי התהליך המקובל והשגרתי הוא כי בתחילה נערכות שומות מס הכנסה אצל פקיד השומה, ורק לאחר מכן הן מוזרמות למל"ל לשם חישוב דמי הביטוח הנדרשים. אם האדם הגיש דיווח לפקיד השומה לצורכי מס הכנסה על הכנסותיו הזרות בעת שהייתו בחו"ל, הרי ניתן יהיה לטעון כלפיו כי הוא מעיד על עצמו שהוא תושב ישראל (שכן רק מטעם זה הוא נדרש לדווח ולשלם מס הכנסה בישראל), ולא יוכל לטעון כעת מול המל"ל שהוא ניתק תושבותו.

5. במקרים שבהם האדם עובד במדינה שיש לה אמנת ביטוח סוציאלי עם ישראל (לארה"ב אין אמנה כזו עם ישראל), יש לבחון את הוראות האמנה למניעת כפל תשלומי דמי ביטוח.

ההחלטה לבצע רילוקיישן (relocation) כרוכה בבדיקות ובהכנות רבות, חלק ניכר מהן קשור לסוגיות מיסוי וביטוח לאומי.

השאלה כיצד יתייחסו מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי להכנסות המשפחה שהופקו מחוץ לישראל ושולמו על ידי מעביד זר הנה אחת השאלות המתעוררות תדיר.

מומלץ מאד לבצע תכנון מדוקדק בטרם המהלך, אצל מומחה מס, על מנת להבטיח תוצאה אופטימלית בנסיבותיו הספציפיות של המקרה.