(וידאו פוסט) השפעת המס של צניחת הדולר - האם יש תועלת מיסויית בהפרשי שער שליליים?

שער הדולר הגיע בימים האחרונים לשפל של 3.254 ₪ לדולר, הנמוך ביותר בעשור האחרון. צניחת שער הדולר מהווה אתגר שכלכלנים רבים עוסקים בו. ככלל, מצב זה פוגע ביצואנים הישראלים שכן עבור כל דולר שהם מייצאים הם מקבלים פחות שקלים. אך מבחינת הציבור הרחב, שרוכש כרטיסי טיסה ומזמין לינה ומוצרים אחרים בחו"ל במחירים הנקובים בדולרים, ירידת שער הדולר דווקא חיובית.

אך כיצד ירידת שער הדולר משפיעה ברמה המיסויית?

הנה מקרה: מתיתיהו החליט בשעתו לפתוח פיקדון בבנק ישראלי והצמיד אותו לדולר, בשאיפה שקרן הפיקדון תישמר או תעלה יחד עם עלייתו ההדרגתית של הדולר. הפיקדון נושא ריבית קבועה.

אלא שהדולר לא די שלא עלה, הוא צנח לשפל שלא נראה כמותו שנים ארוכות, וקרן הפיקדון נשחקה (היא הרי צמודה לדולר) משמעותית. כך שבבואו לפדות את הפיקדון, אמנם נצברו למתיתיהו, מחד, הכנסות מריבית בגין הפיקדון, אך מאידך, נוצר לו הפסד עמוק יותר בגין ירידת שער הדולר. לאמיתו של דבר, בסופו של יום מתיתיהו הפסיד. הסכום הכולל שפדה היה נמוך מהסכום שהפקיד מלכתחילה.

אם כל זה לא מספיק, מס הכנסה מבקש את שלו – מס עבור הכנסות הריבית של מתיתיהו.

האם מתיתיהו ימוסה על הכנסות הריבית שלו למרות שבאופן כולל יצא מופסד? האם לא נין לראות בפיקדון כמכשיר פיננסי מונוליטי שהפסיד ולא הרוויח? ואם לא כך, האם בכל זאת יוכל מתיתיהו לקזז כהפסד את הפרשי השער השליליים מול הכנסותיו מריבית, או לחילופין – לנכותם כהוצאה?

ולבסוף – האם התשובות לשאלות הללו משתנות אם (1) הפיקדון היה מופקד מחוץ לישראל ולא בישראל; ו-(2) מתיתיהו לא היה מפקיד כיחיד, אלא כחברה?

בואו נדון:  

ככלל, תושב ישראל חייב במס בישראל על כלל הכנסותיו ברחבי העולם. אם במקום הכנסה נוצר לו הפסד, הוא יוכל לקזז את ההפסד – בכפוף לעקרונות הקיזוז – גם אם ההפסד נוצר מחוץ לישראל.

עם זאת, ישנו שוני – שלא כולם מודעים לו – באופן קיזוז הפסדים, בין מקרה של הפסד "ישראלי" (שבו דנים סעיפים 28 ו-92(א)(1) לפקודה) ובין מקרה של הפסד מחוץ לישראל (שבו דנים סעיפים 29 ו-92(א)(3) לפקודה).

עקרונית, שיטת המס הישראלית תוחמת את האפשרות לקיזוז הפסדים לפי אופי ההכנסה. לכן, למשל, לא יותר קיזוז הפסד הון אלא מרווח הון.

אך המחוקק גם יצר תיחום גיאוגרפי. סעיף 28 לפקודה, עוסק בקיזוז הפסדים בישראל. הסעיף אינו דן כלל בקיזוז הפסדים פסיביים אלא עסקיים בלבד. לכאורה, הפקודה לא מתירה קיזוז הפסדים פסיביים ישראליים שאינם הפסדי הון.

סעיף 29 דן בהפסדים שנגרמו בחו"ל. הוא מאפשר לקזז הפסדים פסיביים זרים מתוך הכנסות פסיביות זרות.

השאלה מתייחסת להכנסות והפסדים שנוצרו, ככל הנראה, מחוץ לישראל. אך למען שלמות התמונה נפתח בהתייחסות הדין והפסיקה להפרשי שער שליליים שנוצרו בישראל.

הפרשי שער שליליים בישראל (קיזוז הפסדים פסיביים; הכרה בהוצאה):

השאלה אם ניתן לקזז הפסד מהפרשי שער מהכנסות ריבית, במסגרת פיקדון אחד, נדונה בבית המשפט העליון, בפרשת בראל (ע"א 7486/14).

באותה פרשה, גב' בראל, שהיא יחיד (בהבדל מתאגיד), השקיעה בפיקדון בנקאי ישראלי צמוד מט"ח שנשא ריבית קבועה.

בעת פתיחת הפיקדון ובשל ירידה בשער המטבע הזר, נוצרו לה הפסדים מהפרשי שער (באופן שהיא פדתה קרן בסכום הנמוך מזה שנפקידה מלכתחילה). אמנם נצבר לה רווח בגין הכנסות הריבית אך הרווח לא כיסה את ההפסד שנגרם מירידות השער.

בית המשפט דן בשאלה אם יש להפריד, כטענת פקיד השומה, בין רכיב הפרשי השער לרכיב הריבית, ומשכך למסותה על הכנסות הריבית שהיו לה, או שמא לראות את הפיקדון כולו כמכלול, כפי שטענה גב' בראל, כך שבשורה התחתונה לא יוטל מס כי בסופו של יום נגרם לה הפסד כיס כולל בשל הפיקדון.

בית המשפט העליון אישש את החלטת המחוזי וקבע, כי ריבית והפרשי הצמדה מהווים שני מקורות הכנסה שונים ונפרדים. העובדה כי ריבית והפרשי הצמדה שוכנים שניהם תחת סעיף 2(4) לפקודה (יחד עם דיבידנד ודמי ניכיון), אינה מעידה כי הם מהווים מקור הכנסה אחד (כשם שדיבידנד וריבית אינם מקור הכנסה אחד).

אמנם אין הם מהווים מקור הכנסה אחד (ולכן לא ניתן להתייחס אליהם כמקשה אחת), אך עדיין נשאלת השאלה אם ניתן לקזז את ההפסד שנגרם מהפרשי השער מהכנסות הריבית (לפי סעיף 28 לפקודה).

בית המשפט המחוזי השיב בשלילה לשאלה זו, משני טעמים:

ראשית, סעיף 29 לפקודה אינו מאפשר קיזוז הפסדים פסיביים אלא מתייחס להפסדים עסקיים בלבד;

ושנית, לו היה מדובר בהכנסות מהפרשי שער, גב' בראל, באשר היא יחיד, הייתה פטורה ממס בשלהם מכח סעיף 9(13) לפקודה.

ודוק: סעיף 9(13) לפקודה, כותרתו "הפרשי הצמדה על פיקדון בנקאי או על תכנית חיסכון" והוא קובע פטור בגין "הפרשי הצמדה שקיבל יחיד בשל נכס, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(1) הפרשי ההצמדה אינם הפרשי הצמדה חלקיים; לענין זה, "הפרשי הצמדה חלקיים" – כפי שקבע שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת;

(2) היחיד לא תבע ניכוי הוצאות ריבית או הפרשי הצמדה בשל הנכס;

(3) הפרשי ההצמדה אינם הכנסה לפי סעיף 2(1) ואינם רשומים בפנקסי חשבונותיו או חייבים ברישום כאמור".

"הפרשי הצמדה" מוגדרים בסעיף 1 לפקודה ככוללים גם "הפרשי שער". לו היו לגב' בראל הכנסות מהפרשי שער היא הייתה פטורה אפוא ממס בגינם. לכן, ובהתאם לעקרונות קיזוז ההפסדים, הפסד מהפרשי שער לא יותר לה בקיזוז.

בבית המשפט העליון, המערערת לא חלקה על קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן לבצע קיזוז כאמור, ולכן בית המשפט העליון לא מצא לנכון לקבוע מסמרות בשאלה עיונית זו ["משכך, אף אם קיימת דרך משפטית לפיה ניתן לערוך את הקיזוז האמור, תוך שאיני מביע דעתי לגופו של עניין, משהמערערת לא טענה לעניין זה, ברי כי בית משפט זה לא יעשה זאת בעבורה והסוגיה תיבחן בעתיד ככל שתגיע לבית המשפט בהקשר המתאים"].

מכל מקום, בית המשפט המחוזי פסל את האפשרות לבצע קיזוז כאמור. אך קיימות עמדות לפיהן קיזוז כאמור עשוי להיות אפשרי (ראו למשל את עמדתו של אלכס שפירא כפי שהובאה בפסק דינו של בית המשפט העליון).

בפרשת מוזס ואח' (ע"א 3555/15), דן בית המשפט העליון בשאלה דומה: האם הפסד הוני, שמקורו בשינוי ערך מט"ח בו נקוב ניי"ע הינו בר-קיזוז (בהתאם לסעיף 92 לפקודה). בית המשפט העליון פסק כי סכום הפסד הון שמקורו בשינוי שער החליפין אליו מוצמד נייר הערך הנו בגדר "סכום אינפלציוני" שאינו בר קיזוז.

בפרשת אור שרה ואח' (ע"א 1038/17), ניסו הנישומים לקחת כיוון מעט שונה. הם טענו, בין היתר, כי יש לראות פיקדון כמכשיר פיננסי אחד, ולכן ניתן לנכות "הוצאות" מהפרשי שער מול הכנסות מריבית.

בית המשפט העליון לא קבל גישה זו. ההפסד מהפרשי השער, שנבע מעצם החזקתם בפיקדון שהפיק את הכנסת הריבית, אינו מהווה הוצאה המותרת בניכוי על פי סעיף 17 לפקודה. הפרשי שער אשר פטורים ממס בד"כ, אינם מהווים הוצאה הניתנת לניכוי במישור הפירותי.

עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש:

"במקרה בו רצה המחוקק להכיר בהפרשי הצמדה כהוצאה מוכרת, הוא ידע לקבוע זאת במפורש, למשל בהקשר של הפרשי הצמדה כחלק מהוצאות מימון בגין הלוואה, כקבוע בסעיף 17(1)(א) לפקודה המתיר בניכוי: 'סכומים המשתלמים בתור ריבית או הפרשי הצמדה על כסף שלווה, אם נוכח פקיד השומה שהם משתלמים על הון ששימש בהשגת הכנסה'".

בניגוד לפיקדון, הרי ביחס להלוואה שנטל הנישום המחוקק התיר בצורה מפורשת את ניכוי הפרשי ההצמדה כהוצאה, לפי סעיף 17(1)(א) לפקודה. אך יושם לב, כי מדובר בהלוואה שנישום לקח ולא בהלוואה שנתן ["סכומים המשתלמים בתור ריבית או הפרשי הצמדה על כסף שלווה, אם נוכח פקיד השומה שהם משתלמים על הון ששימש בהשגת הכנסה"]. נראה, כי ההוצאה עלולה להישלל במקרה ההפוך, שבו הנישום העניק הלוואה, ובמקביל להכנסות הריבית שצמחו לו מההלוואה נוצרו לו גם "הוצאות" בגין הפרשי שער. אם כי, ניתן אולי לטעון כי ברמה העקרונית, גם במקרה כזה, הוצאות הפרשי ההצמדה שימשו את המלווה בהשגת הכנסה, היא הכנסת הריבית.

הפסדי שער שליליים מחוץ לישראל:

סעיף 4א לפקודה – כללי המקור – קובע ביחס להכנסות ריבית והפרשי הצמדה (המוגדרים ככוללים הפרשי שער), כי מקום הפקת ההכנסה הוא מקום מושבו של המשלם.

כלומר, אם במקרה דנן, המשלם הוא חברה פולנית, מקום הפקת הכנסת הריבית ומקום ההפסד מהפרשי שער, הוא מחוץ לישראל.

אם במקום הכנסה נוצר הפסד – למשל במקרה שבו הפרשי השער שליליים – יחול סעיף 29 לפקודה (ולא סעיף 28) – הוא הסעיף הדן בקיזוז הפסדים זרים.

בניגוד לסעיף 28, סעיף 29 מאפשר קיזוז הפסדים "פסיביים". סעיף 29(1) דן בקיזוז הפסדים פסייביים זרים, ואילו סעיף 29(2) – בקיזוז הפסדים עסקיים זרים.

סעיף 29(1)(א) קובע כי הפסדים פסיביים זרים מותרים בקיזוז רק כנגד הכנסות פסיביות זרות. הוא קובע, כי על אף האמור בסעיף 28:

"הפסד שהיה לתושב ישראל מחוץ לישראל בשנת המס ושאילו היה רווח היה חייב במס כהכנסה פסיבית, יקוזז כנגד הכנסה פסיבית חייבת מחוץ לישראל, ואולם הפסד מדמי שכירות מהשכרת בנין שמקורו בפחת, יותר בקיזוז גם כנגד רווח הון במכירת אותו בנין; לענין סעיף זה, "הכנסה פסיבית" – הכנסה מריבית, מהפרשי הצמדה, מדיבידנד, מדמי שכירות או מתמלוגים, שאינה הכנסה מעסק או ממשלח יד;"

יוצא אפוא, כי הפסד מהפרשי שער מחוץ לישראל יותר עקרונית בקיזוז כנגד הכנסת ריבית מחוץ לישראל, ללא תלות בשאלה אם מדובר בפיקדון או בהלוואה. יתרה מכך, במקרה כזה, ניתן לקזז את הפרשי השער לא רק כנגד הכנסות ריבית, אלא גם כנגד הכנסות מדיבידנד או מתמלוגים או דמי שכירות – כל עוד הם מחוץ לישראל.

עוד יודגש, כי התיחום הגיאוגרפי שעורך המחוקק מבחין בין ישראל ליתר העולם, אך הוא לא יורד לרזולוציה מדינתית. לכן, למשל, הפסד פסיבי ממדינה א' ניתן יהיה לקזז כנגד הכנסה פסיבית ממדינה ב'.

בניגוד למקרה שנדון בפרשת בראל, הרי במקרה דנן, בו עסקינן בהפסד ובהכנסה מחוץ לישראל, סעיף 29 אכן מאפשר, עקרונית, קיזוז בתוך "הסל הפסיבי".

אלא שגם ביחס לקיזוז הפסדים זרים יחול העיקרון, שהפסד יותר בקיזוז רק מקום שאילו היה הכנסה היה חייב במס בישראל. לכן גם אם עקרונית הפרשי שער שליליים מחוץ לישראל ניתנים בקיזוז כנגד הכנסות פסיביות מחוץ לישראל, ככל שמדובר ביחיד, כי אז, כפי שהוצג לעיל, במרבית המקרים הכנסותיו מהפרשי שער פטורים ממס. לכן הפרשי השער בידיו לא יותרו בקיזוז.