תושבות לצורכי ביטוח לאומי

בניגוד לפקודת מס הכנסה, חוק הביטוח הלאומי אינו מגדיר מתי אדם נחשב תושב ישראל.

בתי הדין לעבודה (הם הטריבונל המוסמך לדון בכל הקשור לביטוח הלאומי) אמצו אמנם את מבחן מרכז החיים מההגדרה "תושב" שמופיעה בפקודת מס ההכנסה. אולם נוכח התכליות השונות של חוק הביטוח הלאומי לעומת פקודת מס הכנסה, נוטה המוסד לביטוח לאומי שלא לאמץ אוטומטית את יישום מבחן מרכז החיים על ידי בתי המשפט שדנו בעניין מס הכנסה.

מכאן חשיבות של פסק הדין החדש, מיום 8.12.24, בעניין אילה נוה (ב"ל 18491-12-23 אילה נוה נ' המוסד לביטוח לאומי), אשר במסגרתו מחדד בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, את הנקודות הבאות, ביחס לזיהוי מקום תושבותו של האדם בכל הקשור לביטוח הלאומי:

• מבחן התושבות לעניין הביטוח הלאומי גובש בפסיקה, והוא בוחן את מירב הזיקות, הן בפן האובייקטיבי, והן בפן הסובייקטיבי (כוונתו של האדם).
• יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות. אין מדובר ברשימה סגורה, אך היא כוללת: קיומם של נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילות האדם בארגונים שונים, מצגים של האדם שמלמדים על כוונותיו, מטרת השהייה מחוץ לישראל וכיוצא באלה.
• יוענק משקל לאמינות ולרציפות (קוהרנטיות) גרסתו של האדם, וגיבוייה במסמכים.
• בית הדין שולל את נטייתו של המוסד לביטוח לאומי להעניק משקל מכריע למספר ימי השהייה בישראל לעומת ימי השהייה בחו"ל. במקרים רבים המל"ל מכריע "מתמטית" (בלשון בית הדין) אך ורק על סמך מספר ימי השהייה בישראל לעומת חו"ל (הן בתוך כל שנה קלנדרית, הן ביחס למספר שנים). ביה"ד מדגיש, כי הפסיקה קבעה כי לא די בהשוואה זו. במקרה שנדון לפניו, הנישומה שהתה בישראל בשנת 2022, 184 ימים (יום אחד בלבד יותר מחצי שנה), ובשנת 2023 – 126 ימים בלבד (כלומר, רוב ימות השנה שהתה מחוץ לישראל). בכל זאת, בית הדין השתכנע כי מרכז חייה בישראל וקבע כי היא תושבת ישראל בשנים אלה.
• ביה"ד קבע כי הנישומה היא תושבת ישראל, למרות שהיו לה זיקות רבות ומהותיות בארה"ב (בנוסף לפרקי הזמן הממושכים ששהתה שם).
• ביה"ד הדגיש, כי לטעמו, ולעניין הביטוח הלאומי, ניתן לראות בה תושבת ישראל לצורכי הביטוח הלאומי, לצד להיותה תושבת ארה"ב. נציין, כי תושבות כפולה, כאמור, אינה מקובלת לעניין מס הכנסה.
• ביה"ד הדגיש כי בכל הנוגע לאנשים מבוגרים (למשל ביחס לזכאותם לקבל קצת זקנה), יש להתגמש במבחן התושבות.
• ביה"ד מיישם הלכה למעשה פיצול התא המשפחתי, בין בני הזוג, בכל הנוגע לתושבות לעניין הביטוח הלאומי. הוא קובע, בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי, כי בבחינת מקום מושבו של האדם, אין לייחס משקל רב לעובדה שבן הזוג נותר תושב ארה"ב, ובמילותיו: "בפן הנורמטיבי, לא הוכח כי בני הזוג חייבים להיות בהכרח מוכרים באותו מעמד אצל הנתבע". נזכיר, כי מדובר למעשה באימוץ ההלכה שנקבעה בעניין ספיר לעניין מס הכנסה (ע"א 4862/13).

נדגיש, כי הסטנדרטים לעיל, שמחדד בית הדין, נכונים גם במקרים הפוכים – בהם טוען הנישום כי אינו תושב ישראל לצורכי הביטוח הלאומי.