רבים המעדיפים לנהל עסקיהם באמצעות חברות. יש לכך כמה יתרונות.
ראשית, המעטה התאגידי מעניק בד"כ לבעל המניות אחריות מוגבלת. משכך, נושי החברה לא יכולים בד"כ לרדת לנכסיו הוא, אלא אך ורק לנכסי החברה.
שנית, התאגיד מציע מבנה הון גמיש, שהנו נח מבחינת משקיעים פוטנציאליים (המשקיע יכול להשקיע בהונה העצמי של החברה, קרי לקבל מניות תמורת השקעות; או להשקיע בהון זר, קרי לתת הלוואות או לרכוש אג"חים שמנפיקה החברה; או להשקיע באמצעות מכשיר-הביניים הייחודי הידוע בשם "שטר הון").
לבסוף, פעילות באמצעות חברה מקנה גמישות רבה בהעברת זכויות מאדם אחד למשנהו.
גם ברמה המיסויית נודעים כמה יתרונות לפעולה באמצעות תאגיד. אחד מהבולטים הוא שיטת המיסוי הדו שלבית החלה לגבי חברות.
הואיל והחברה מהווה אישיות משפטית עצמאית, הנפרדת מבעליה, קיימת הפרדה מיסויית בין הכנסות החברה להכנסות בעליה.
שיטת המס היא דו שלבית. השיטה ממסה את החברה על הכנסותיה, בשיעור מס החברות הנוהג, שהנו נמוך משמעותית ממס ההכנסה שהיה מוטל על יחיד/עצמאי, לו הפיק את ההכנסה ישירות בידיו.
יתרה מכך, הכנסת החברה אינה כפופה לתשלום ביטוח לאומי ומס בריאות, החלים על הכנסתו של היחיד שפועל ללא מעטה תאגידי.
מס בשלב השני יחול רק כאשר מחולק דיבידנד בפועל לבעל המניות. הטלת המס על הכנסת הדיבידנד בידי בעל המניות תביא לתוצאת מס דומה מאד לזו שהייתה מתקבלת לו הפיק היחיד את הכנסה בעצמו, ללא חברה.
אולם באמצעות פעולה במעטה התאגידי, השליטה ברמת המיסוי ביחס להכנסות נתונה לבעל המניות. רק אם יחליט לחלק דיבידנד יוטל מס "מלא" על ההכנסות שהפיק.
ניתן לשקול גם פעילות באמצעות שותפות, חברת בית, או חברה משפחתית, ולכל מבנה יתרונות משפטים ומיסויים משלו.
קיימות גם הטבות ייחודיות להקמת חברות באזורים גיאוגרפיים שהמדינה מבקשת לעודדם, בין היתר נוכח חוק עידוד השקעות הון.
כמו כן, במקרים רבים, ניתן לשקול הקמת ישויות זרות (חברות, שותפויות, LLC) ובמקרים המתאימים תהיה לפעולה כאמור השפעה ניכרת על חבות המס בישראל.
מיסוי חברות הנו תחום מורכב, משרד עורך דין למיסוי חברות – איתן אסנפי מטפל באופן שוטף בסוגיות כמו מיסוי בינלאומי של חברות, מיסוי דיבידנדים, מיסוי החלופות למימון החברה, הפסדים צבורים, מיסוי מכירת מניות, מיסוי חברות בפירוק, שינויי מבנה (העברת נכסים מיחיד לחברה, מיזוג, פיצול), מיסוי חברות מיוחדות (מיסוי חברות מעטים, מיסוי חברות משפחתיות, חברות שקופות וחברות בית, מיסוי חברות ארנק, חברות תושבות יהודה ושומרון, מיסוי חברות נשלטות זרות, וחברות משלח יד זרות).
מיסוי שותפויות – מס לחברות
מיסוי השותפות בישראל, הוא אחד התחומים המרתקים, ולא הכל מודעים היטב לשלל היבטיו.
המס על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, מוטל על "אדם", המוגדר ככולל "חבר בני אדם" אשר בתורו מוגדר כ"כל גוף ציבורי, מואגד או מאוחד, וכל חברה, אגודת אחים, חברותה או התאחדות, בין שהן מואגדות ובין שאינן מואגדות".
שותפות (בין אם היא שותפות כללית ובין אם שותפות מוגבלת) היא אופן התאגדות משפטי, למטרות רווח, שמאפשר שיתוף פעולה ושילוב משאבים בין כמה גורמים באופן שמייצר הכנסה משותפת.
שותפות יכול שתהיה רשומה ויכול שלא תהיה רשומה. אין לעצם הרישום השפעה קונסטיטוטיבית על קיומה של השותפות.
פקודת מס הכנסה אינה מתייחסת במפורש למיסוי השותפות.
הסעיף היחיד שמתייחס למיסוי שותפויות, באופן חלקי ולקוני בלבד, הוא סעיף 63 לפקודה. הסעיף, אשר מתמקד בסוגיות פרוצדורליות (חובות דיווח), קובע כי אם בעסק מסוים פועלים שני שותפים, כי אז תיוחסנה הכנסות השותפות לכל שותף לפי חלקו היחסי.
בשאלות רבות הנוגעות במיסוי השותפות, ובאופן שבו יש להחיל את המיסוי "השקוף", שותק הסעיף.[1]
במידה רבה ניתן לומר כי דיני המס ביחס לשותפויות התווה בדרך של חקיקה שיפוטית (קרי, באמצעות פסקי דין של בית המשפט העליון, בעיקר בפסה"ד בעניין שדות (ע"א 2026/92)[2] אשר בו קבע בית המשפט העליון (דעת הרוב), באמצו גישה תכליתית אקטיביסטית, כי יש לשנות את האופן שבו ממוסה השותפות בישראל.
רשות המסים התייחסה להשלכות פסק הדין בעניין שדות בחוזר מס הכנסה 14/2003 העוסק במיסוי שותפויות.
בית המשפט העליון נקט בגישה הידועה כ"גישת הישות", ועל פיה הוא ראה בשותפים בשותפות כמחזיקים, כל אחד לפי חלקו, בנכס אחד, מונוליטי, הקרוי "שותפות".
זאת, בניגוד ל"תפיסה המצרפית" שהייתה נהוגה ומקובלת על שלטונות המס קודם לפסה"ד, לפיה, כל שותף מחזיק, לפי חלקו, בכל אחד מנכסי השותפות.
רק למען סבר את העין, הדבר מזכיר את המושג בעלות במקרקעין "במושע", במסגרתה שותפים הבעלים, כל אחד לפי חלקו, בכל גרגר וגרגר בקרקע, לעומת שותפות במקרקעין באופן מוגדר ומובחן, שבמסגרתה מחולקים המקרקעין, כך שכל שותף במחזיק בפיסת קרקע ששייכת לו בלבד.
חקיקה שיפוטית, לפי טבעה, איננה יורדת לרזולוציות של כללים מפורטים, אלא מסתפקת בהתוויית העקרונות הכלליים.
על פי רוב, ראוי להשלימה במארג של חקיקה ראשית ושל חקיקת משנה (תקנות וצווים). עם זאת, כאמור, הסעיף היחיד כמעט, עד היום, שעוסק במיסוי השותפות בישראל הוא סעיף 63 לפקודת מס הכנסה.
על בסיס זה נמתחה לא אחת ביקורת על החקיקה שיפוטית של בית המשפט העליון ועל יעילותה ביצירת דיני מס הוגנים, יעילים וישימים.[3]
הדין לגבי מס חברות מיסוי השותפות הנו פעמים רבות עמום וחסר, ומשמש כר נרחב לתכנוני מס.
חברה נתפסת כנישומה עצמאית לצורך דיני המס. חבות המס שלה נקבעת בנפרד (מס חברות) מחבות המס של בעלי מניותיה (מס על חלוקת דיבידנד).
השותפות לעומת זאת נתפסת כגוף "שקוף" לצורכי מס. היא איננה נישומה עצמאית.
הכנסת השותפות מיוחסת לשותפיה, והם ממוסים, כל אחד לפי חלקו, במישור האישי (הם האחראים לשלם מס על חלקם בהכנסת השותפות, והם האחראים לדווח, למרות שהשותפות מנהלת את ספריה).
[1] ראו למשל יוסף מ' אדרעי אירועי מס-עלייתם (ואיבונם?) של דיני מסים בישראל (2007) 221.
[2] ע"א 2026/92 פקיד שומה פתח-תקווה נ' שדות חברה להובלה (1982) בע"מ, פ"ד נה(4) 89 (2001).
[3] ראו למשל אילן בנשלום, השותף החסר: המוגבלות של חקיקה שיפוטית בדיני מסים, משפטים מח (4.1.2019).