עורך דין מיסוי רילוקיישן
משרדנו הוזמן (עורך דין מיסים איתן אסנפי) להעביר וובינר מיסים בן שלושה מפגשים (כל מפגש כשעה) על ידי ארגון IEFF המשמש ארגון גג ליזמים ומנהלים בעמק הסיליקון ארה"ב. להלן קישורים להקלטות הוובינר:
רילוקיישן – מפגש ראשון – על ניתוק התושבות הישראלית לצורכי מס הכנסה ולצורכי ביטוח לאומי
רילוקיישן – מפגש שני – על הקשר עם ישראל בעת השהייה בחו"ל הן כתושבי חוץ והן כתושבי ישראל השוהים בחו"ל
רילוקיישן – מפגש שלישי – השיבה הביתה והטבות המס לתושבים חוזרים ותושבים חוזרים ותיקים
תושבות נוכח פס"ד מיכאל ספיר נ' פ"ש כפר סבא
בחינת מקום תושבותו לצורכי-מס של אדם הנה מורכבת. ביסודה מדובר בבחינה מדוקדקת של כל הפרטים העובדתיים הרלוונטיים. מטעם זה, כל פסיקות בתי המשפט בעניין עורכות דיון עובדתי מקיף, שמונח על תשתית נורמטיבית, אשר בעיקרה מצויה בהגדרה "תושב" שבסעיף 1 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").
בכל מקרה שבו אדם מחליט לעזוב את ישראל לטובת עבודה במדינה זרה (relocation) יש לערוך בחינה מדוקדקת ונקודתית במסגרת חוות דעת משפטית, שבסופה יוכרע אם האדם נותר תושב ישראל או הפך תושב חוץ.
דברים שחשוב לדעת על מיסוי רילוקיישן
מכל מקום, להלן נציג כמה נקודות חשובות שראוי להתייחס אליהן בקביעת תושבות היחיד אגב רילוקיישן:
1) השאלה אם הנישום עזב את הארץ עם משפחתו הנה שאלה חשובה בהכרעה ביחס לניתוק תושבותו הישראלית (ראה למשל ע"א 477/02, אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה, מיסים כ/1 (פברואר 2006) ה-1, שם נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי "העובדה כי כל בני המשפחה ולא רק המערער העתיקו מאז שנת 1988 את מקום מגוריהם לארצות-הברית וניהלו בה את שגרת חייהם – האישה עבדה במקום כמורה והבן למד בבית-הספר התיכון – מלמדת כי עניין לנו בתהליך שינוי תושבות של המערער ובהעתקת מרכז חייו לארצות-הברית").
2) יש להתחשב גם בכוונתו הסובייקטיבית של הנישום לעזוב את הארץ לצמיתות או שמא לתקופה קצרה בלבד. מבחן מרכז החיים – הוא המבחן שמצוי בבסיס ההכרעה ביחס לתושבותו של היחיד – מורכב הן ממבחן אובייקטיבי אשר בוחן את התמונה הכללית שעולה מכל הנסיבות העובדתיות של המקרה, והן ממבחן סובייקטיבי, המתייחס לכוונתו הסובייקטיבית של הנישום.
מפאת הקושי לגלות צפונותיו של אדם, הפסיקה כיום רואה דווקא במבחן האובייקטיבי הכלי המרכזי, ומבקשת במקרים המתאימים ללמוד על כוונתו הסובייקטיבית של הנישום באופן נסיבתי.
3) נקודה חשובה מאד שיש לשים אליה לב הנה "פיצול התא המשפחתי". לאמור: מקום מגורים שונה לנישום ולבני משפחתו (אשתו, ילדיו הקטינים). מבחן מרכז החיים בוחן רשימה לא-סגורה של פרמטרים אשר חלקם העיקרי נמנה בהגדרה "תושב" בפקודה. בין הפרמטרים הללו גם מקום המגורים של הנישום ושל בני משפחתו.
לפיכך, לצורך ההכרעה בדבר מקום תושבותו הפיסקלית של הנישום, שומה עלינו להביא בחשבון גם את מקום מגורי משפחתו. אך זאת ראוי לזכור ולהזכיר: מדובר בפרמטר אחד מני רבים, והוא לבדו אינו יכול להכריע.
תקופה ארוכה רשויות המס נקטו גישה שרואה במקום מגורי בן הזוג או הילדים הקטינים, פרמטר מכריע. לדעתנו, גישה זו משוללת כל יסוד נורמטיבי.
ואכן בית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת עמ"ה 32608-01-10 מיכאל ספיר נ' פ"ש כפר סבא שניתן לאחרונה (פסיקתו אושרה גם בביהמש"ע אשר דחה את הערעור מצד רשויות המס) העמיד את רשויות המס על שגגתם.
בפס"ד ספיר, הנישום פעל בסינגפור. הוא העיד כי אשתו מעדיפה להישאר בישראל ובשל כך החליטו בני הזוג מתוך כבוד הדדי (ולא בהכרח מתוך משבר בנישואיהם) כי כל אחד יממש עצמו בנפרד.
בית המשפט הכריע, כי על בסיס הזיקות והפרמטרים האחרים שבחן – אשר קושרים את הנישום עם סינגפור באופן חזק – העובדה כי אשתו מתגוררת בישראל, היא לבדה, לא תכריע.
פסה"ד בעניין מיכאל ספיר ערך כאן "פיצול" של התא המשפחתי, כך שתושבות הנישום תוכרע בנפרד מתושבותה של אשתו. בית המשפט המחוזי בפרשת ספיר קבע, כי מירב הזיקות, התלויות בנישום עצמו, קושרות אותו לסינגפור.
הקשר שלו לישראל בשנים הרלוונטיות נעוץ בגורמים שאינם תלויים בו ולכן אין לייחס להם משמעות מכריעה. בין גורמים אלה: מקום מגורי אשתו ובנותיו, קיומן של דירות בישראל המשותפות לו ולאשתו, כלי הרכב שבשימוש המשפחה וחשבון הבנק בישראל אשר אליו מתנקזת הגמלה שמר ספיר זכאי לה מצה"ל.
זיקות אלה, קבע ביהמש" בפס"ד ספיר, הגם שקושרות את מר ספיר לישראל אינן מספיקות כדי להכריע את הכף לטובת תושבות ישראלית.
ביהמ"ש בפס"ד ספיר אף הוסיף, כי מודל הזוגיות שבחרו הנישום ואשתו ליישם, רק מחזק את המסקנה כי המשיב העתיק את חייו לסינגפור. נוכח בחירתם של מר ספיר ושל אשתו לנהל את חייהם בנפרד זה מזו, אין ליתן משקל מכריע לעובדה שהם נותרו נשואים.
יש להדגיש, כי ההכרעה כי מר ספיר הנו תושב חוץ בשנים 2002-2005 התקבלה חרף העובדה, כי בשנת 2002 שהה בישראל 148 ימים, בשנת 2003 – 166 ימים, בשנת 2004 – לא פחות מ-145 ימים, ואילו בשנת 2005 – 185 ימים.
רוצה לומר: ההכרעה כי מר ספיר הוא תושב חוץ התקבלה על אף שהייתו הארוכה באופן קבוע בישראל, במהלך השנים הללו (ושנת 2005, שהה מר ספיר אפילו למעלה מ-183 ימים). בהתחשב ביתר הנסיבות והפרמטרים הנבחנים, בהחלט ייתכן כי ימי שהייה רבים בישראל, אשר נובעים מביקורים תכופים לסופי שבוע, לא יכריעו את הכף לטובת תושבות ישראלית.
זאת, כפי שהודגם בפס"ד ספיר, אפילו יש בהם כדי לקיים בשנת המס הרלוונטית חזקה כמותית ביחס לימי שהייה.
נציין, כי הערעור שהגישו שלטונות המס על ההכרעה בפס"ד ספיר לביהמש"ע נדחה בפסק דין מיום 20.5.2014. כב' הש' חיות קבעה, כי חרף העובדה שאין חולק שהחזקות הכמותיות התקיימו במר מיכאל ספיר, הרי הוא הצליח לסתור חזקות אלה ולהראות שמרכז חייו הנו בסינגפור בכל זאת.
בית המשפט העליון קבע גם, כי קיומה של חזקה זו לא נעלמה מעיניו של בית המשפט קמא, והוא אף ייחס לה משמעות בהכרעתו.
אלא "שמשקלם המצטבר של הנתונים האובייקטיביים שהציג המשיב [הנישום – א.א] לתמיכה בטענתו כי מרכז חייו בסינגפור עולה על משקלם של הנתונים האובייקטיביים העשויים להטות את הכף לטובת תושבות בישראל".
בית המשפט העליון בערעור על פסה"ד ספיר אף הביע את עמדתו לגופו של עניין: "בעניין זה דעתי כדעת בית המשפט המחוזי.
אף אני סבורה כי הנתונים האובייקטיביים שהציג הנישום ואותם פירטתי לעיל, יש בהם כדי ללמד על זיקתו המובהקת לסינגפור במכלול ההיבטים הרלוונטיים ובמידה המטה את הכף אל עבר הקביעה כי מאז שנת 2002 הפכה סינגפור למרכז חייו. זאת למרות העובדה כי במהלך השנים הרלוונטיות שהה המשיב פרקי זמן בלתי
מבוטלים גם בישראל – כמניין הימים הנדרש לצורך תחולת החזקה שבסעיף (א)(2)(ב)".
בית המשפט העליון בערעור על פסה"ד ספיר, התייחס אף לתקופת שהותו הארוכה של הנישום בסינגפור בשנים עברו, עוד בטרם שב לישראל. הוא ראה בנישום כמי שחזר למדינה מוכרת. בין היתר מטעם זה לא קבל ביהמש"ע את טענת פקיד השומה כי מדובר בהפיכת סטטוס התושבות "כאבחת חרב".
בית המשפט העליון אף התייחס למקום מגורי משפחתו של מר ספיר, וקבע: "על פי הנתונים שהוצגו ההיבט המרכזי אשר יש בו ללמד על זיקתו של המשיב לישראל בשנים הרלוונטיות מתמקד בעובדה שאשתו ושתי בנותיו הבגירות חיות בישראל.
נתון זה, שהינו ככל הנראה הסיבה לביקוריו התכופים של המשיב בישראל, יש לו אכן משמעות רבה משום שבדרך כלל מרכז חייו של אדם ובית הקבע שלו הוא במקום שבו מתגוררת וחיה משפחתו. אך המציאות מלמדת כי יש משפחות אשר בוחרות לחיות אחרת ועל כן אף שמדובר בנתון משמעותי הנושא משקל ממשי לצורך ההכרעה בסוגיית התושבות, הוא לבדו אינו יכול להכריע את הכף […] אשר למערכת היחסים שבין המשיב לאשתו.
המשיב העיד כי אשתו לא הסכימה להצטרף אליו ולהעתיק את מגוריה לסינגפור ובחרה להמשיך להתגורר בישראל. עוד העיד המשיב כי כתוצאה מכך ונוכח העובדה כי הוא שוהה בסינגפור מרבית ימות השנה, מנהל שם עסקיו, ומקיים שם חיי חברה פעילים ורואה בה מרכז חייו, החליטו הוא ואשתו לנהל את חייהם בנפרד.
בית המשפט קמא קיבל עדותו זו של המשיב כעדות המשקפת את מערכת היחסים שבין המשיב לאשתו מאז שנת 2002 ומשכך העובדה כי אשתו ושתי בנותיו הבגירות חיות בישראל אין בה אף היא כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי".
4) שיקול נוסף שיש לבחון הוא שנת החזרה ארצה וחיוב ההכנסות במס ישראלי – יחיד יכול לשנות תושבותו מתושבות זרה לתושבות ישראלית (וכן להיפך) גם בעיצומה של שנת מס. דבר זה בהחלט נפוץ בסידורי רילוקיישן (relocation) כאלה ואחרים.
כל עוד מרכז חייו של היחיד מחוץ לישראל הוא ייחשב תושב חוץ, והחל מהיום שבו מרכז חייו הועבר לישראל – ייחשב תושב ישראל. כל ההכנסות שהפיק הנישום מחוץ לישראל בהיותו תושב חוץ לא יחויבו במס בישראל. אולם הכנסות שהוא הפיק בישראל או מחוצה לה, החל מהיום שהפך לתושב ישראל כן יחויבו במס ישראלי.
צריכים ייעוץ נוסף לגבי מיסוי רילוקיישן? צרו קשר ונשמח לסייע