אמנות המס של ישראל מנוסחות בעברית, באנגלית ובשפת המדינה המתקשרת האחרת. אם אין זהות בין הנוסחים השונים איזה נוסח יכריע?

לעיתים, המשמעות המשפטית של סעיף החוק תילמד מהפיסוק (ומאביזרי חקיקה נוספים כמו כותרת החוק, חלוקה לסעיפים ולסעיפי משנה). אמנם אם תכלית החוק תסתור את המשמעות המיוחסת לו על פי פיסוקו, תגבר בדרך כלל התכלית. אך לעיתים - כפי שמצא בית המשפט במדינת מיין שבארה"ב - הפיסוק יכריע

האם "יחסים מיוחדים" בין מוכר וקונה נושאים פוטנציאל שלילי, של התחמקות ממס, כמתבטא בהגדרה "שווי", או שמא ההיפך מכך: דווקא בעטיים מוצדקות העברות ללא תמורה כעולה מסעיף 62 הקובע פטור ממס בהעברות בין קרובים?

בשונה מרובן המכריע של מדינות העולם, ארה"ב ממסה על בסיס אזרחות. שיטה "משונה" זו מופנמת לתוך האמנה בין ישראל לארה"ב (סעיף ה-saving clause), ויוצרת מצבים מעניינים, כפי שמוכיח המקרה של מר אלעזר קול

בית המשפט העליון: "ההנחה כי תשלום דמי חכירה לשיעורין מלמד על קיומה של עסקת אשראי בין המחכיר לחוכר, היא בבחינת פיקציה על פיקציה שבנסיבות העניין יש להישמר מפניה"

מס יציאה מוטל על אדם שמנתק תושבותו הישראלית והוא נועד להבטיח כי ישראל תזכה למסות את עליית ערך נכסי האדם שטרם מוסתה. בפסק הדין בעניין קניג מנותח המתח שבין מס היציאה להוראות האמנה למניעת כפל מס בין ישראל לארה"ב. נקבע כי הוראות מס היציאה אינן סותרות את האמנה, ואף הוצגו פתרונות למניעת מיסוי כפל במקרה זה

האם בית המשפט רשאי להתחשב בראיות שאינן קבילות בבית המשפט? נשמע כמו להרים עצמך בציציות ראשך? ובכן, מסתבר שזה אפשרי, לפחות בכל הקשור לערעורי מס הכנסה ומע"מ

החל מינואר 2018, כללי חישוב המס לגבי אלה הנשלחים לעבוד בחו"ל מושווים לכללי המס השגרתיים. תיקון החקיקה נועד לתקן עיוותים היסטוריים

הסטנדרט היחיד שעל פיו יש לבחון אם הכנסה מהשכרת דירות הנה הכנסה פסיבית או שמא הכנסה מעסק, הנו הסטנדרט שנקבע בפסיקה, בדמות מבחני העסק. קביעת מסמרות כפי שמתיימרת טיוטת החוזר לעשות פשוט אינה עומדת בקנה אחד עם סטנדרט זה, אשר בכוונה נותר גמיש

סבך החקיקה הרלוונטית, והיעדר קרקע מוצקה לפרשנות הוראות הדין הביאו לכך כי הדיון בחבות במס בפעילות נוסטרו (מסחר עצמי בניירות ערך) מורכב למדי. לדעתנו, יש לראות בהגדרות חוק מע"מ כמוציאות מכר ניירות ערך (לרבות נוסטרו) מתחולת החוק וגם אין לקבל את גישת רשות המסים שלפיה פעילות נוסטרו באה בגדרי "מוסד כספי". מסקנתנו זו אינה משתנה נוכח פסק הדין בעניין אקוויטס ואף מתחזקת לאור הפסיקה האחרונה בעניין טריידומטיקס

סבך החקיקה הרלוונטית, והיעדר קרקע מוצקה לפרשנות הוראות הדין הביאו לכך כי הדיון בחבות במס בפעילות נוסטרו (מסחר עצמי בניירות ערך) מורכב למדי. לדעתנו, יש לראות בהגדרות חוק מע"מ כמוציאות מכר ניירות ערך (לרבות נוסטרו) מתחולת החוק וגם אין לקבל את גישת רשות המסים שלפיה פעילות נוסטרו באה בגדרי "מוסד כספי". מסקנתנו זו אינה משתנה נוכח פסק הדין בעניין אקוויטס ואף מתחזקת לאור הפסיקה האחרונה בעניין טריידומטיקס

בית המשפט העליון בפרשת ביטס אוף גולד מסמן את תחילת הדרך בעצירת "דהרת הסוסים" של הבנקים שמסרבים באופן גורף וללא שיקול דעת נקודתי לאפשר פעולות בחשבונות הבנק (או אף לפתוח חשבון בנק)